טירונות בסיירת סיימנו בשריון. היינו המחזור השלישי. כמו  "שועלי שמשון", שלחמו בג'יפים לפני קום המדינה. המ"פ היה אליעזר גלובוס, שנכנס לנעליו הגדולות של עמי רדיאן.  

הגענו מהבקו"ם במשאית פתוחה כמעט קפואים, למחנה "נתן", דרומית לבאר-שבע. 

מערבולת אבק קיבלה את פנינו, ומתוכה בקעה שאגת אריה של הרס"ר יוליוס: "הגעתם לסיירת שריון. 60 שניות לרדת מהרכב ולהסתדר בשלשות!!" 

פנינו כוסו בחול, ונראינו דומים זה לזה.

בסיירת קיבל את פנינו הסמל שוּב. התחיילנו באפסנאות, והפכנו לטירוני פלס"ר, חטיבה 7. הוא הראה לנו את את הצריפים, המפקדה, האפסנאות... הואיל והצבא לא הספיק להקים שרותים, נאלצנו להתגנב לגדוד 9 ... 

לפי בקשת לאון , אוסיף מספר פרטים על הקבוצה הקטנה של סמלים וותיקים שהצטרפה לפלוגה בזמן המלחמה. ​ היינו אז בתקופת מעבר לאחר שהשתחררנו , ועדין לא הוצבנו ביחידה כלשהיא. כשפרצה המלחמה ולא גויסנו , התחלנו לצלצל אחד אל השני, והחלטנו להפגש בת״א בבית השריון. ​ נדמה לי שגם נפתלי היה בינינו, אם אינני טועה. יעקב הלוי היה .​ כשהגענו לבית השריון ( לא בית הלוחם) איזה סג״ם ​ אמר לנו ללכת הביתה, כי לא צריכים אותנו כרגע , ואם יצטרכו, יקראו לנו. נסענו כולנו אלי הביתה בת״א ואחרי דיון החלטנו להגיע למחנה נתן ​ . כפי שאריה תיאר , המקום היה עזוב , אבל באחד האוהלים מישהו מאיתנו ​ מצא חייל אחד ממחזור החניכים שלנו, שהיה אפסנאי ,לא זוכר את שמו, ​ שנאמר לי ששכב ובכה ואמר שכולם פצועים או מתים ושירקוני נהרג... פרטים נוספים לא ידענו. הצלחנו להבין שהפלוגה נמצאת ברצועת עזה ​ . מצאנו איזה טנדר אזרחי…

בני המשפחות השכולות, לוחמי סיירת 7 בעבר ובהווה, אורחים  יקרים. כמו בכל שנה, אנחנו מתכנסים כאן, על מנת להנציח זכרם של חברינו לנשק, אשר נפלו בקרבות אותם לחמה פלוגת הסיור של חטיבה 7. מאז אותן מלחמות אשר אנחנו מציינים היום, עברנו מלחמות נוספות, אולם אני מאמין כי אצל כולנו – המלחמות בשנת 1967 ובשנת 1973, היו יותר מהכול מעצבות תודעה ותפיסת חיים. הייתה זו לנו מלחמה ראשונה: חיילים בסדיר , צעירים, חסרי ניסיון, מלחמה בה הועמדה למבחן החברות והרעות מאפיינות הסיירת . הנופלים באותן מלחמות, מלווים אותנו ונצרבו בזיכרון של כולנו. הכאב על האובדן מלווה אותנו מאז גם בהמשך דרכנו. זיכרון הנופלים הוא  נקודת התייחסות שלנו לאבל, לשכול, באירועים, באזכרות ובימי זיכרון. בני משפחות הנופלים, מרחק הזמן לא מכהה את הכאב והצער על האובדן.  התמודדותכם קשה, ממושכת ומייסרת. מעת לעת יש בה, כך אני מקווה, גם רגעים של אושר, מנכד שנולד, מאירוע משפחתי, מזיכרון עבר המתגלה בהתחדשות והמשך. על האו…

דניאל דיי-לואיס כיכב בסרט "כף רגלי השמאלית" שיצא לאקרנים ב-1989 – סרט עטור שבחים, שבוסס על אוטוביוגראפיה בשם זהה (מ-1956) של הצייר האירי כריסטי בראון.

מול הסיפור ההרואי של האמן האירי, שהוצג בסרט ע"י דניאל ד' – הסיפור ההרואי של האמן והספורטאי הישראלי, דניאל ב' (שעדיין לא נחשף ברבים ):

מדובר בעצירת-חירום אמנותית של דניאל ב' ( מש"ק-סיור, מפקד צוות-ניווט, בהדרכת מחזור 1964 של פלס"ר 7 ) בעזרת רגלו השמאלית הארוכה והחזקה (של אתלט מצטיין בקפיצה-לגובה ברמה לאומית), בלחיצה מהירה על דוושת בלם הקומנדקר הצבאי, נהוג בידי הנהג-הנילווה ליברטי, שהחזיק בהגה הרכב, לשמאלו. זאת - לאחר ליל-שימורים (ארוך, מעייף ו...מרדים) במשימת-ניווט דרך מרכז הנגב והר-בוקר, כאשר הרכב ועליו נהגו עם מפקד הצוות וחניכיו, יצא עם שחר מהשטח ההררי הקשה אל כביש 40 מול קיבוץ שדה-בוקר, ובערפילי-הבוקר כמעט דרס קשיש נמוך-קומה ("הזקן") שהלך במרכז הכביש בצעדת-הבוקר שלו ( "שדה-בוקר" – כנראה גם על שם צעדות-בוקר אלה... ) כשמשני צדדיו שני אנשי-אבטחה.…