עצרת זיכרון לפלס"ר 7 בבוקעתא, 2018 / אלי ריקוביץ
בני המשפחות השכולות, לוחמי סיירת 7 בעבר ובהווה, אורחים יקרים. כמו בכל שנה, אנחנו מתכנסים כאן, על מנת להנציח זכרם של חברינו לנשק, אשר נפלו בקרבות אותם לחמה פלוגת הסיור של חטיבה 7. מאז אותן מלחמות אשר אנחנו מציינים היום, עברנו מלחמות נוספות, אולם אני מאמין כי אצל כולנו – המלחמות בשנת 1967 ובשנת 1973, היו יותר מהכול מעצבות תודעה ותפיסת חיים. הייתה זו לנו מלחמה ראשונה: חיילים בסדיר , צעירים, חסרי ניסיון, מלחמה בה הועמדה למבחן החברות והרעות מאפיינות הסיירת . הנופלים באותן מלחמות, מלווים אותנו ונצרבו בזיכרון של כולנו. הכאב על האובדן מלווה אותנו מאז גם בהמשך דרכנו. זיכרון הנופלים הוא נקודת התייחסות שלנו לאבל, לשכול, באירועים, באזכרות ובימי זיכרון. בני משפחות הנופלים, מרחק הזמן לא מכהה את הכאב והצער על האובדן. התמודדותכם קשה, ממושכת ומייסרת. מעת לעת יש בה, כך אני מקווה, גם רגעים של אושר, מנכד שנולד, מאירוע משפחתי, מזיכרון עבר המתגלה בהתחדשות והמשך. על האו…
ככל שעוברות השנים, מחלחלת המחשבה שאולי המתקפה של לוחמי פלס"ר 7 בגיפים לא ממוגנים היתה מיותרת. אולי עדיף היה שטנקים יעברו מעל התעלות בהם הסתתרו חיילים מצריים וימטירו ירי מהמגים שבצריח הטנק.