כאשר פרצה המלחמה, ביום 5 יוני 67, אני לא גויסתי כי לא הייתי משובץ ביחידת מילואים. עבדתי בבנק, בעבודה זמנית, בהמתנה לאוקטובר, לתחילת לימודי בטכניון בחיפה. לא התלבטתי הרבה, נסעתי לבית הלוחם ביד אליהו בתל אביב לברר מה קורה . כאשר הגעתי פגשתי כמה חברים מהשרות הסדיר, יעקב נבות, עמי אתגר, דני ספוקויני-שלו וכמדומני גם יעקב הלוי. איני זוכר הרבה פרטים, כמו האם נסענו מיד או למחרת, אבל החלטנו לנסוע למחנה נתן ולבדוק איך מצטרפים לפלוגה הסדירה בה שרתנו. כאשר הגענו למחנה נתן מצאנו בו עזובה ובלגן ולא זכור לי מי עידכן אותנו בפרטים על מיקום הפלוגה. הינו מאורגנים עם מדים אבל ללא נשק ובכל זאת חיפשנו דרך לחבור לפלוגה שכאמור ידענו על מיקומה המשוער. מצאנו רכב טנדר שגויס כנראה עם פרוץ המלחמה. איך הנענו אותו איני זוכר אבל אני כן זוכר שנסענו עמו לכיוון רצועת עזה. חצינו את הגבול ונגלה לעינינו מחזה אימים של טנקים, זחלמים ג'יפים פגועים ושרופים, כלי נשק זרוקים, גופות של חיילים מצריים בצידי הדרך. כנראה אז התארגנו עם כלי נשק כי זכור לי שהייתי מצויד בקרל גוסטב שנשאר ברשותי שנים רבות אחרי המלחמה. שום דבר לא עצר אותנו, המשכנו בדרכינו עד שפגשנו את הפלוגה ושמענו בצער על מה שעבר עליה ביומיים הראשונים למלחמה. כאבנו מאד את מותו של ירקוני שהיה חלק מבשרינו. שמחנו לפגוש את ריקוביץ ואילון . שמחנו שיכולנו לתרום ולמלא את השורות במקום החברים הרבים מהמחזורים שאחרינו שנפלו בקרבות. אני קיבלתי מיד תפקיד של מפקד ג'יפ עמו הגעתי עם הפלוגה לשפת התעלה, בשעות לילה. שרתתנו כשבועים, בתפקידי סיור שונים. באחד הסיורים מצאנו בונקר מלא במשקאות 7up, הייתה חוויה של חו"ל לשתות משקה שלא שווק בארץ. השתחררנו ונסענו הביתה, ללא רישום מסודר בצהל. בשום מקום רשמי לא נירשם ששרתנו בחלק ממלחמת ששת הימים. ספר הפלוגה הינו הרישום היחיד בו הוכנס איזכור קצר על התנדבותינו......למען דורות הבאים. אשמח אם חברים שלקחו חלק בהתנדבות הנ"ל יוסיפו פרטים נוספים על התקופה הקצרה בה שרתנו עם פלסר7 במלחמת ששת הימים. בפרספקטיבה ארוכת שנים, אני שואל את עצמי היום האם עשינו מעשה נכון והאם הייתי מתנדב שוב. התשובה , ללא היסוס, הינה כן.