חברים יקרים,
עומדים אנו כאן היום, באנדרטת הפלס"ר לדורותיו, לציין ביחד את השנה החמישים ואחת למלחמה בה נפלו ששה עשר חברינו היקרים, לזכור גם את שלושת חברינו שהצליחו לעבור בשלום את אותה מלחמה עקובה מדם בה השתתפו, אך נפלו אחריה במקומות ובזמנים שונים בסיני. בנוסף וכהרגלנו, לזכור ולהזכיר גם את שנים עשר החברים היקרים שלקחו חלק באותה מלחמה אך שנפטרו במשך השנים מאז.
31 חברים יקרים ואהובים. מעל ליובל שנים. בסביבות פי שתים וחצי מהגיל בו היו חברינו שנפלו אז ב - 1967.
ואנחנו ממשיכים קדימה ורובנו כבר בני פלוס-מינוס שבעים שנה, כאשר יותר שנים כבר מאחורינו מאשר לפנינו. ואנחנו ממשיכים הלאה.
חשבתי פעמים רבות מה היה קורה אם אפשר היה לתת לחברים שנפלו אז, הצצה חד-פעמית לעולמנו שלנו היום ולנו לעולמם.
עולם אחר לגמרי. ממדינה בת 19, עם פחות מ – 3 מיליון תושבים, למדינה בת מעל ל - 70 עם קרוב ל – 9 מיליון תושבים.
מארץ צעירה של מלחמה וחצי, לארץ שעברה מאז עוד 4 מלחמות מוצהרות – מלחמת ההתשה בת אלף הימים, מלחמת יום הכיפורים האכזרית שגבתה מחיר אדיר, מלחמת לבנון הראשונה ומלחמת לבנון השניה – ועוד מבצעים רבים, מלוא הסל, ביניהן ואחריהן.
ועוד לא תמה לה הדרך. ועדיין לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה.
והם ? – צעירים תמימי מבט, של דור של אנשים שהאמינו בצדקת הדרך, שנהגו באמונה שלמה כמנהג "נעשה ונשמע". דור של לפני עידני המחשבים, הפקס, האינטרנט, הטלפונים הניידים, רצח ראש ממשלה, מנהיגים בבתי סוהר ועוד ועוד ועוד.
נראה כאילו עורנו עבה וקשה מאז, ורוחנו נאטמה מעומס הדברים.
ואנחנו הולכים הלאה בדרך. כדברי גלילאו גליליי "ואף על פי כן – נוע תנוע". ממשיכים לזכור ולהזכיר ולקחת אותם איתנו ברקע בכל אשר נלך.
הדמויות שלהם, שמועלות ממעמקי הזכרון, שם הן צרורות ברכות ובשקט, עולות ועומדות לנגד עינינו והן ברורות בהירות. השנים לא טשטשו את המראה ואת הזכרון והן צרובות לתמיד על לוח ליבנו, והם – שנפלו במלחמת ששת הימים – שמותיהם רשומים באנדרטה בפתח שלום וכאן מאחורינו – על פלטת הבזוקה.
נזכור את חברינו היקרים :
יורם אבולניק, יוסי אלגמיס, יוסף אליהו, אליהו גושן, שאול גרואג, אבי דוד, מקס זוילי, שמואל חכם, יעקוב יעקובי, יעקב ירקוני, בנצי ניסנבוים, מיכאל פולק, חיים פניכל, בנצי צור, שלומי קניגסבוך וחן רוזנברג שנפלו כולם ביום אחד של קיץ ב – 5 ביוני 67.
ששה עשר חברים צעירים, יקרים ואהובים.
נזכור גם את החברים שעברו את המלחמה ההיא בשלום ושנפלו אחרי כן במקומות אחרים ובמלחמות אחרות שידענו :
יפת אהרון שנפל בסיני ב – 9/5/68,
אבנר שמחוני שנפל ב – 31/12/1968
ונעם אגמי שנפל בסיני ב – 5/12/1973
ונוספו אליהם גם החברים שנפטרו במשך השנים, חברים שהלכו מאיתנו בטרם עת :
אברימלה שור – שנפטר ב – 17/6/1990 ,
שלום אהרון – שנפטר ב – 6/8/1995,
רמי נער – שנפטר ב – 4/9/1995,
יהושע פורמן – פרימור – שנפטר ב – 13/12/1998
אורי זנד – שנפטר ב – 1/9/2002,
מוטי בר לבב –שנפטר ב – 16/8/2003,
חיים וולוורט / רותם – שנפטר ב – 6/3/2007,
חיים ארבל – שנפטר ב – 31/1/2010,
יעקב הלוי – לוחם עבר שהתנדב – שנפטר ב – 7/4/2012
משה ברגר – שנפטר ב – 19/9/2014
אלי עקביה – שנפטר ב – 25/10/2015,
חנוך צמיר (צימרינג) – שנפטר ב – 12/9/2016
אז אתם - 31 נערי ואנשי הנצח שלנו - המשיכו לנוח בשלום מעלינו בשמיים וללוות אותנו ביתרת ימינו עלי אדמות ואנו נמשיך לנצור את זכרכם בליבנו לתמיד
