בני המשפחות השכולות, לוחמי סיירת 7 בעבר ובהווה, אורחים יקרים, כמו בכל שנה, אנחנו מתכנסים כאן, על מנת להנציח זכרם של חברינו לנשק, אשר נפלו בקרבות אותם לחמה פלוגת הסיור של חטיבה 7. מאז אותן מלחמות אשר אנחנו מציינים היום, עברנו מלחמות נוספות, אולם אני מאמין כי אצל כולנו – המלחמות בשנת 1967 ובשנת 1973, היו יותר מהכול מעצבות תודעה ותפיסת חיים. הייתה זו לנו מלחמה ראשונה: חיילים בסדיר , צעירים, חסרי ניסיון, מלחמה בה הועמדה למבחן החברות והרעות מאפיינות הסיירת . הנופלים באותן מלחמות, מלווים אותנו ונצרבו בזיכרון של כולנו. הכאב על האובדן מלווה אותנו מאז גם בהמשך דרכנו. זיכרון הנופלים הוא נקודת התייחסות שלנו לאבל, לשכול, באירועים, באזכרות ובימי זיכרון. בני משפחות הנופלים, מרחק הזמן לא מכהה את הכאב והצער על האובדן. התמודדותכם קשה, ממושכת ומייסרת. מעת לעת יש בה, כך אני מקווה, גם רגעים של אושר, מנכד שנולד, מאירוע משפחתי, מזיכרון עבר המתגלה בהתחדשות והמשך. על האובדן עצמו - אין ניחומים. האזכרה כאן היא ניסיון צנוע לתמוך, לעזור, להיזכר ביחד. "מגש הכסף" של מסירות אומץ והקרבה. פסיפס של שמות ופנים מוכרות, צעירים עם אהבות, שמחת חיים, מחשבות, דעות - אלה הם החברים שלנו, אותם אנחנו מנסים להנציח. המאבק על בטחון מדינת ישראל נמשך, על כך מעידים הדי הפיצוצים אשר עד היום מגיעים גם לכאן ולעוטף עזה. חטיבה 7 ופלוגת הסיור שלה ממשיכים לשאת בעול הביטחון. לוחמי הסיירת כיום מוצלחים, מקצוענים ולבטח מצוידים טוב יותר מאשר היינו בעבר. אני מאחל לכם, שתדעו לשמור גם על ערכי החברות והרעות של הפלוגה. יהי זכר הנופלים ברוך !