·​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ במלחמת יום הכיפורים הייתי מגד 46, גד' טנקים סדיר בחט' טנקים סדירה, חטיבה 401, ובתקציר זה אני מתאר את מה שעבר עלינו במלחמה זו.

·​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ על פי סקר שפורסם לאחרונה ראיתי שכ- 70% אחוז מתושבי המדינה לא חוו בעצמם את המלחמה ועבור רובם, אירועי המלחמה הזאת הם כמו האירועים של מלחמת וייטנאם עבורנו.

מבחינת רבים מאיתנו שחוו את המלחמה, המלחמה לא נגמרה עד היום, ואנחנו חווים אותה עד עצם היום הזה.

·​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ימי המלחמה הראשונים היו שונים עבורנו מכל משתכננו והתאמנו "בשובך יונים".

·​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ התאמנו למלחמה שעיקרה הייתה התקדמות ורדיפה, נסיעה ​ ​ ​ ​ ​ לקו המעוזים והשמדת האויב בגדה המערבית של התעלה, מגננה לא הייתה בלקסיקון שלנו, וביום המלחמה הראשון פגשנו את הצבא המצרי (טנקים וחיר) 18 קילומטר בתוך שטחינו.

·​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ לאחר 24 שעות ראשונות התאמנו את עצמינו למצב החדש כולל מתן-מענה נכון לאיום טילי הסאגר שלא הכרנו לפני המלחמה.

·​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ טילי הסאגר היו חדשים לנו ולא הכרנו אותם לפני המלחמה אך די מהר למדנו להכיר אותם תוך כדי המלחמה, הסאגר הינו טילי איטי שטס כ 100 מטר בשנייה וכשהוא נורה מטווח של 2 ק"מ הוא בולט מאוד בשטח ונראה ככדור אש אדום שמתקדם לעבר הטנק ובגלל המהירות האיטית שלו פיתחנו די מהר את היכולת לנוע קדימה ואחורה ולהתחמק מהטיל. (הבעיה העיקרית הייתה כאשר הטילים נורו מהצדדים או מאחור מאזור שלא היה מכוסה בתצפית מספיקה על ידינו).

·​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ זאת פעם אחרונה שחווינו מלחמה כוללת אמיתית והאירועים הביטחוניים שאירעו מאז כמו מלחמת לבנון, עופרת יצוקה ועמוד ענן, אלו הן מבצעים שנועדו להביא לייצוב המצב ולא מלחמה כוללת.

·​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ בכל מקרה העובדה שמאז מלחמת יוה"כ במשך 40 שנה לא חווינו מלחמה כוללת נוספת, מצביעה על תוצאות המלחמה,ניצחון ברור.

·​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ אם מחפשים בספרות כיצד מוגדר ניצחון? זה מוגדר שהמנצח מצליח לכפות את רצונו על המנוצח, זה לא המצב אצלנו וגם במלחמת ששת הימים בה היה ניצחון חד משמעי וברור, לא הצלחנו לכפות את רצוננו על המדינות מצרים, סוריה, וירדן.​ ​ כך שבכל מקרה התוצאה היא יותר תודעתית.​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ אין ספק שהסכם השלום עם מצרים ועם ירדן בעקבותיו, ועם סוריה אמנם אין הסכם שלום אך היה שלום בפקטור במהלך 40 שנים אלו וזאת תוצאה ישירה של מלחמת יוה"כ.

·​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ הפציעה שלי ​ בתאריך 19/10 תוך כדי תקיפה של בסיס-טילים כ-20 קילומטר מערבית לתעלה, חטפתי 2 טילים בטנק, מפגיעה זו נפצעתי ברגליים. אורי פונדק שהיה קמב"צ הגדוד וסג"נ חיים ימיני נפטרו לאחר כמה ימים. אני שרדתי תודות לעובדה ש-דן שומרון, מפקד החטיבה היה לא רחוק ממני וכשראה את פציעתי, הגיע אלי מיד והספיק לחלץ אותי מטנק בוער, דן שומרון הציל את חיי ובזכותו אני חי.

·​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ הגיבורים האמיתיים של המלחמה הזאת היו חיילי הגדוד שהיוו חתך רגיל של עם ישראל, המשיכו לשרת במילואים עד כמה שניתן ע"פ חוק שירות הביטחון למרות שמצב הפתיחה למלחמה היה קשה, הנסיבות בלתי סבירות, ההתאוששות וביצוע המלחמה היה למופת.

·​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ גדוד 46 וחטיבה 401 פעלו במלחמה זו למופת.​ הקרב בוודי-מבעוק (השמדת דיביזיה 4) וכיתור הארמיה השלישית הם שתי פעולות ייחודיות שהובלו על ידי הגדוד והחטיבה.

·​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ יחסי הכוחות בפתיחת המלחמה היו בלתי נתפסים. המצריים צלחו את התעלה עם כ- 100 אלף חיילי חיר, כ-1000 טנקים וירו בכ-2400 כלי ארטילריה.

צוותי הטנקים, פלוגות החרמש והסיור שהיו לאורך התעלה היו פחות מ-1000 איש. הלחימה ב-24 שעות הראשונות הייתה בניגוד לעקרונות הלחימה הבסיסיים.

·​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ מלחמת יום הכיפורים נצרבה בתודעה הלאומית כמחדל כתוצאה מרפיון המנהיגות הצבאית והמדינית. הניצחון הצבאי היה ניצחון גדול בזכות קרב הגבורה של הלוחמים.

​

​